אין ספק שהרבה מהיום יום שלנו, בעיקר במחשבות, סובב סביב סקס, במיוחד אצל גברים. אפשר להגיד אפילו שגברים קצת ״אובססיביים״ לסקס, אבל למה??

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש אחריות מלאה על המצב הנפשי, רגשי ופיזי שלנו ושעל ידי שינויים קטנים בהרגלים של היום יום, כולנו נוכל להגיע למקום

אמאלה!!!! איזה מצב מפחיד!!!! ממה את פוחדת?! ובכן, אני פוחדת מהקורונה!!! ומזה שלא יהיה לי כסף לשכר דירה או למע״מ או שאני אשאר לבד ולא אמצא...

פעם בחיים לא הייתי אומרת דבר כזה על עצמי. כי אישה לא אמורה להגיד או לחשוב עלעצמה כמדהימה. זה לא צנוע, זה לא מכובד וזה מתנשא ומתלהב. אבל, האם

מרגיש כשמדברים על טנטרה היום, זה בעיקר על איך לעשות סקס טוב יותר, איך להחזיק יותר זמן בסקס, איך לחוות יותר אורגזמות מסקסה השפרצות או איך לעש

אני לומדת, מנקה ומשתנה. אני רוצה להרגיש ולקבל אהבה, מגיע לי ואין סיבה שלא אחווה זאת, מבחוץ ומבפנים.... כן, מהבפנים זה העיקר. כי כל עוד אני ב

ככל שאני יותר מדייקת עם עצמי, ככה היקום מדייק עימי. השבוע קרה משהו, קינאתי במישהי, לשבריר של שנייה....תגובה אוטומטית של פעם, שיושבת על המון

במקום לבכות, להיעלב, להתעצבן....כל מה שראיתי זה אותי בתור ילדה יושבת מולו בישיבת לוטוס, נושמת, מחייכת ומכילה אותו. נתתי לו לצרוח, לקלל, לצעו

מצב הרוח שלי....זה למעשה המצב הרגשי שלי. מצב הנשמה שלי, המצב האנרגטי שלי. הרגש שאני מרגישה, בכל רגע נתון רוטט בקצב מסוים, יוצר תדר מסוים בגו

הרגשות שלי כלפי עצמי מושכים אליי גבר עם רגשות דומים, כי באנרגיה ״דומה מושך דומה״ ולכן..... מבחינתי, מציאת אהבה לא תלויה במספר הדייטים שאצא

תמיד התבלבלתי בהבנה שלי על החיבור בין המחשבות (הסיפורים שיש לי בראש) לבין הרגשות ולאפקט הפיזי שיש לזה על הגוף והחיים שלי, הנושא ריתק אותי...

לאחרונה אני עוסקת עם עצמי בכל מה שקשור לזוגיות ומערכות יחסים מול גברים, ואני רואה דפוסים רבים שחוזרים אצלי, שיושבים על כאב עמוק עוד מהעשור ה

השלב הראשון בעיניי הוא להבין שאני חייבת להתחיל להתבונן בעצמי יותר, להיכנס פנימה ולמצוא את מקור הסבל שלי בתוכי, ולא בעולם שמחוצה לי. זה נכון

יש כמה משפטים שעוזרים לי לעבור את החיים האלה בשמחה ובתחושות טובות. אני יודעת, החיים עצמם מלאים בדברים טובים ופחות טובים, קשיים ומפלות,...

הגעתי למקום בו אני נמצאת כרגע בחיים, בין היתר גם דרך החקירה המעמיקה שעשיתי של המיניות שלי. תמיד החשבתי את עצמי בחורה דיי מינית שנהנית...

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. אני לא אותו הבן אדם שהייתי לפני שלוש שנים, אבל עברתי כל כך הרבה שינויים בדרך לכאן, שאני לא באמת יכולה לחזור

הבנתי שבעשור האחרון, כתבתי בעיקר כדי לקבל מאנשים אחרים תשומת לב, יחס, אהבה. כל הזמן הייתי במירוץ מתמיד לנסות להוכיח את עצמי בפני העולם, להוכ

אני תמיד זוכרת את עצמי חושבת הרבה, על העבר; מה היה, למה זה קרה ככה, מה היה קורה אם הייתי מתנהגת אחרת וגם על העתיד; מה יהיה, מה אם זה לא...

בעולם הדיכוטומי המבולבל שאנחנו חיים בו, אני יכולה להבין את הבלבול בנוגע למה שאני עושה ובפרט, בנוגע ליוגה בעירום שאני מתרגלת ומדברת עליו...

לא פשוט כל הסיפור הזה, של העבודה העצמית-תודעתית הזו. אני מרגישה שמתקיימת בתוכי מלחמה בין טוב לרע, כשלמעשה, זו לא מלחמה בכלל אלא דו שיח...