לרפא את הלב שלי, דרך הגוף


אני זוכרת שבגיל מאוד צעיר שאלתי את עצמי שאלות כמו ״מה אני עושה פה בחיים האלה״, ״מי אני?״ ו״מה הקטע עם כל זה?״. לא קיבלתי תשובות מהסובבים אותי אז פניתי לספרים, מהם הבנתי שיש קבוצה גדולה של אנשים שחוקרים את התחום הזה; חקר החיים או חקר הקיום. גיליתי את אושו שדיבר על מדיטציה וחיבור לגוף והתחלתי לספוג מידע למיינד. הגעתי בסופו של דבר להילינג, שם כל המידע שצברתי הסתדר לי והתחלתי להבין, או לפחות חשבתי שהתחלתי להבין, איך המערכת האנרגטית בגוף עובדת; איך מחלות נוצרות, למה אני סובלת מכאבי בטן ומיגרנות כל החיים, למה אני מתקשה עם כסף, אהבה, למה אני אף פעם לא באמת מוצאת את עצמי, מרגישה שייכת, אהובה.


למרות שלמדתי את כל הדברים האלה, ואפילו הבנתי אותם, החיים שלי לא ממש השתפרו לטובה כמו שהבטיחו לי כשסיפרו לי על התעוררות ואושר. זה בגלל שהידע היה בראש, לא בגוף, לא בלב. את כל הידע שצברתי, הורדתי לתוך הגוף שלי רק בשנה האחרונה, בעזרת היוגה בעירום של נימו והתרגולים הפיזיים ששילבתי אל תוך המסע התודעתי שלי (אי אפשר ממש לקרוא לזה ״מסע רוחני״, זה לא יהיה מדויק. מדובר במסע אל תוך התודעה, תת מודע ולבסוף במסע אל תוך הלב, אל תוך הכל והאין כלום. מסע תודעתי יותר מתאים). רק כשהתחלתי לעבוד עם הגוף, התחלתי להבין את כל הדברים שלמדתי במהלך השנים, אבל באמת. התחלתי להבין מה זה מדיטציה, איך להשתמש בנשימות, בתחושות בגוף, בשרירים בגוף, בגמישות, בתנועה. התחלתי להרגיש את הגוף שלי, מבפנים ומבחוץ, להיות בשקט עם הגוף, לנשום ולתת לתחושות להעלות. למדתי לחבר בין הגוף הרגשי, האנרגטי והפיזי שלי לתודעה, למיינד.





אני והאגו שלי


ומה לגבי האגו? כל הסיפורים בראש? המחשבות המטרידות? פעם חשבתי שאני צריכה להרוג את האגו! הסיפור היה ש״האגו רע ומרושע, הוא משתלט לי על החיים וגורם לי לעשות דברים נוראיים שפועלים מתוך הכאבים הכי עמוקים שלי ושאני מתחרטת עליהם אחר כך נורא״. בכל מיני תורות ופילוסופיות, שמעתי מורים שאומרים שצריך להרוג את האגו, לחסל אותו. אבל הקטע הוא, ממה שאני חוויתי, זה שאי אפשר לחסל את האגו שלנו, הדמות שאנחנו משחקים ביום יום. האגו הוא חלק מהקיום האנושי, אנחנו נולדים לתוך עולם שבונה לנו את האגו בין אם נרצה או לא, למטרות הישרדותיות בין היתר. אם האגו הוא חלק מהקיום האנושי, ואנחנו כרגע חווים את הקיום האנושי, לא עדיף שנעבוד ביחד עם האגו ולא נגדו?


״האגו רק כי הוא שייך רק לעולם החומר ואנחנו רוצים להתעלות מעל לעולם החומר״. כן, במידה מסוימת, אבל לא באמת כי אנחנו חיים פה, בעולם החומר ואם נתנתק ממנו למעשה לא נהיה יותר.... ונמות. אפשר לומר שאוכל, כסף וסקס מייצגים את עולם החומר, העולם של האגו אבל גם פה, לא מדובר בדברים רעים. אוכל זה הדלק שמחזיק אותנו בחיים, אין שום דבר רע באוכל לכשעצמו, כן יש כשאנחנו מערבבים את החסימות הרגשיות שלנו עם אוכל. כנ״ל לגבי כסף, בפני עצמו אין בו שום דבר רע, הרעיונות וסיפורים שאנחנו יוצרים סביב כסף, הרבה פעמים יושבים על חסימות רגשיות, הם אולי רעים אבל לא הכסף עצמו. וכמובן שגם סקס, זה לא דבר רע, ליהפך, זה דבר מדהים!! זו הדרך ליצור חיים חדשים, זו מתנה, ברכה, קדושה וזכות אבל אנחנו מתייחסים אליו כמשהו אסור כל חיינו. הדרך היחידה ליהנות מסקס, זה לקבל את העבודה שכמו אוכל וכסף, סקס זה לא דבר רע בפני עצמו אלא יכול להיות כלי למעשים רעים, לפעמים, למשל, אבל לא רק.


התעלמות מהגוף שלי


כל החיים רק למדתי דרך הראש, המיינד, השכל. קראתי, דיברתי, חקרתי, ראיינתי, כתבתי ואפשר לומר שהבנתי, הבנתי משהו, אני לא יודעת בדיוק אבל מה שבטוח זה שהבנתע, שכל הזמן הזה, התעלמתי מהדבר הכי חשוב שיש לי בעולם הזה, מהגוף שלי, הכלי שמאפשר לי לחיות כרגע את החיים האלה, הדבר הזה, בשר ודם שאני חיה בתוכו 24 שעות ביממה, כל החיים. הגוף שלי, המיצג החיצוני שלי אל מול העולם, הכלי שמשרת את הרצונות שלי ומבצע עבורי את הפעולות שאני צריכה ורוצה בעולם הפיזי. המכונה המדהימה הזו שעובדת בצורה מדויקת והרמונית כדי לתת לנשמה שלי משכן פיזי, מדהים!


ובכל זאת, עם כל המדהים הזה, התעלמתי ממנו בכל רמה אפשרית. אכלתי מלא ג'אנק פוד ואוכל לא בריא, אכלתי רק בחוץ ובזבזבתי אלפי שקלים על ארוחות לא טעימות ולא בריאות בעליל, הבית שלי היה תמיד מבולגן ולא נקי, לא עשיתי ספורט בכלל, שתיתי מלא אלכוהול, עשיתי סקס סתם, בליי כונה או רגש, הזנחתי את כל הסביבה הפיזית שלי והייתי בניתוק מוחלט מהגוף. זה קשה לדבר על דברים כאלה כשאת רזה ונראית טוב מבחוץ. לאחרים קשה להבין את הניתוק הגדול שיכול להיות מהגוף, גם כשהוא נראה יפה אבל זה בכלל לא קשור למראה או ליופי, זה קשור לבור עמוק של היעדר אהבה שישב לי בלב במשך רוב חיי, שיצר את הניתוק המזעזע הזה מהגוף שלי וכן, גם לבחורה הכי יפה בעולם, יכול להיות בור בלב.





ביוגה בעירום, התחלתי להרגיש את הגוף, להזיז אותו, להביא אותו לתנוחות חדשות, יכולות חדשות, יציבה שמעולם לא הייתה לפי לפני, היום אני עומדת בתנוחת הלוחם יציבה ומרגישה שאני מלכת העולם. המותניים שלי התחילו לזוז בצורה שהן מעולם לא זזו לפני וכל הגוף רוטט בתדר חדש שאני עדיין לומדת להכיל. הכל בגלל שהבאתי את המודעות שלי, לגוף . עצרתי, נשמתי, הרגשתי. אין הרבה יותר מזה בחיים ואני כל יום לומדת את זה מחדש.


אבל זה שהבנתי את זה כל זה, לא אומר שסיימתי. חחחח האגו שלי היה רוצה לחשוב שאני מוארת ויכולה לנוח על זרי הדפנה אבל זה בולשיט, זה ממש לא נכון, זה רחוק מהאמת. יש לי כל הזמן לופים של מחשבות רעות, לופים קלים יותר וטווקליםבים פחות, כולם מטשטשים לי את הראייה, משכיחים ממני זמנית את תחושת השייכות ואהבה שכל הזמן מלווה אותי בגוף, וזורקים אותי למצבים ישנים, שנובעים מתוך כאב והיעד גדול. אני מרגישה כמו לוחמת קונג פו שכל פעם עומדת בקרב מול שד חדש שלא באמת שד, אלא חלק ממני מפעם שלא החלים עדיין, שמנסה עוד להבין מה קרה ומה זה אומר. בכל פעם מחדש אני מתייצבת מול השד, אבל עכשיו, במקום להילחם בו, אני יושבת איתו לשאכטה ומנסה להבין מה הוא רוצה ממני. הרי זה חלק בי שמרגיש כרגע חוסר, זה לא אויב, משהו שיכול לעשות לי רע, רק חלק בי שמרגיש עצוב, בודד, כואב. כך גם למדתי להתמודד באהבה עם שדים של אחרים.


השד האחרון שהתמודדתי איתו למשל, היה התחושה ש״אני לא מספיק טובה״, אל מול התחושה ש״אני יותר טובה מכולם״. שני צדדים של אותה האנרגיה, ״לא אוהבים אותי מספיק״ מול ״אמורים לאהוב אותי יותר״מאיפה זה מגע? נשמתי, הרגשתי ונזכרתי..... כשנולדתי, הייתי הבכורה, הנכדה הראשונה בכל המשפחה והתייחסו אליי כמו מלכת אנגליה. יצרו אצלי בתת מודע את המחשבה ש״אני הדבר הכי חשוב שנברא על כדור הארץ״, וגדלתי עם התחושה הזו, שערבה לי בתת מודע. כשאחותי הראשונה הגיעה לחיים, חוויתי שברון לב ראשון וגיליתי, שההורים שלי קקות. כמובן שהם לא, הם פשוט הרחיבו את המשפחה עם עוד ילדה אבל בעיניי, הם הפכו לקקות. הפסקתי לכבד אותם, זלזלתי בכל מה שהם אמרו והייתי ילדה חכמה כך שהפכתי מהר מאוד לסיוט עבורם. קקות, כבר אמרתי?


במדיטציה, הצלחתי לקשר בין התחושה המתמדת הזו שיש לי, שאני יותר טובה מ….שגרמה להתנשאות מצידי כל חיי שלא בכוונה, לבין החוויה הזו מהילדות, בעזרת התבוננות מעמיקה ואחרי שבכיתי והיה לי רגע אל ״אה הא!״, התחושה לאט לאט הפסיקה להפריע. כדי להגיע לזה, נכנסתי לגוף, לתחושות ונתת לרגשות להעלות, לא נלחמתי בהם, חזרתי להיות ילדה קטנה שחווה את הכאב הזה מש בכאן ועכשיו וצרחתי את כל מה שהיה לי להגיד, תוך כדי הצרחות התחלתי להבין את הכאב האמיתי, של התחושה הזו שלא אוהבים אותי למרות שאני ממש חשובה והזכרתי לעצמי ולילדה שבי, שאני תמיד אהובה, כי אני אוהבת את עצמי ללא תנאי, כל הזמן ושאני חשובה מאוד, בדיוק כמו כולם.


איך עושה את זה?


העבודה היא קשה, כנראה שבגלל זה לא סיפרתי עליה עד עכשיו, אבל אם אני אמשיך לכתוב כאילו אני מושלמת והבנתי הכל, זה יהיה שקר גס ואני מנסה להיות בן אדם ישר. אני מרגישה שאני יותר ויותר מבינה עם כל יום שעובר, אבל בו זמנית גם מבינה פחות ופחות. אני מנסה כמה שפחות ״להבין״ או ״לדעת״ וכמה שיותר להרגיש. אחרי שנים ארוכות בהם הרגשתי שאני לא מצליחה להרגיש שום דבר, אני יודעת היום להרגיש המון, כל יום יותר. אני מרגישה את השמחה שבי, את האהבה, את הכאבים, האכזבות, אני חווה קשת רחב של רגשות, אליהם אני מגיעה דרך הנשימה, התחושות בגוף. אני מרשה לעצמי להרגיש, כי מגיע לי.







אני נאחזת בגוף כמו עוגן לכאן ועכשיו, כי הגוף קיים רק כאן, הוא לא קיים בעבר או בעתיד, אלו הם רק רעיונות שיש לנו בראש על מה היה ועל מה אולי יהיה, אבל בפועל, הגוף הפיזי שלנו, נמצא רק בכאן ועכשיו ואנחנו יכולים לנשום, רק עכשיו, ועכשיו, ועכשיו. אבל לפני רגע אנחנו לא יכולים לנשום, כי לפני רגע עבר, ואנחנו שוב מוצאים את עצמינו בעכשיו, ורק בעכשיו אפשר לנשום. כך, הנשימה מהווה עוגן עבורינו לדעת מתי אנחנו בעכשיו, ומתי אנחנו במיינד, בזמן אחר שלא באמת קיים, סיפור, פנטזיה, אגדה. אם אני נושמת ושמה לב לנשימה, אני בנוכחות, אני יכולה להירגע, להיכנע לתוך התחושה של עכשיו, כי בעכשיו הכל תמיד טוב.


מה עכשיו?


אפשר לומר, שדרך החיבור מחדש לגוף שלי, למדתי להתחבר חזרה לעצמי באופן כללי, מצאתי חלק מהתשובות לשאלות ששאלתי אז, בילדות. אני היום יודעת להגיד, שאני יצור רוחני שחווה חוויה אנושית, שהגוף שלי הוא כלי מדהים ומהמם ושאני יודעת ולא מתביישת להשתמש בו, אני יודעת כאן, ולא סתם, כי אני רק חלק קטן מתוכנית גדולה יותר שאף אחד לא שאל אותי עליה לפני. באתי לכאן להיות צינור לאהבה, לאהוב את עצמי ודרך האהבה עצמית שלי, ללמד אחרים לאהוב את עצמם, לראות אחרים ודרך זה להראות להם איך לראות את עצמם. אני יודעת שבאתי לעזור לאחרים למצוא את הדרך, כמו אלו שעזרו לי בדרך שלי ואני עושה את העבודה הזו באהבה אינסופית ותחושה אדירה של הוקרה, שאנשים בוחרים מידי יום להיעזר בי בדרך שלם. אני מרגישה צנועה מול הבקשה שלהם בכל פעם מחדש ומודה להם על ההזדמנות הנדירה להיות חלק קטן מהמסע שלהם, חזרה לעצמם.







אני רואה את עצמי בעיקר הילרית, עוסקת בריפוי רגשי, דרך חיבור לילד הפנימי שבנו, ריפוי אנרגטי, דרך הנשימה וחיבור לתחושות בגוף, מטפלת מיני דרך ריפוי תודעתי ופיזי ומאהבת קוסמית שלומדת לאהוב את עצמה, כדי לאהוב את כולם. אני עוזרת לאנשים לאזן בין הילדה, האימא והאחות שיש בכל אחת מאיתנו, לאזן צ'אקרות אבל בעיקר אני מלמדת אנשים, להתחבר חזרה לעצמם, לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם בעולם הזה, בסקס, בכסף, באהבה ובכל תחום אפשרי. המפגשים כוללים שיחה, נשימות ודמיון מודרך ומתאימים לכל מי שמוכן לצלול פנימה, לשבור ולהרוס קצת עכשיו, כדי לבנות מחדש מאוחר יותר חזק מתמיד. אני מלמדת אנשים לאהוב את הגוף שלהם, להתחבר לגוף, להרגיש אותו, להיות איתו באהבה, להרגיש בו את האהבה, להזיז אותו בצורה טבעית וזורמת, ולחיות בתוך הגוף בצורה מיטבית.

natashalahav@gmail.com 054-6907747 

אשמח לשמוע ממך!

עקבו אחריי כדי לא לפספס שום דבר!!!

  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon
  • Facebook Social Icon

לפניות עסקיות

natashalahav@gmail.com

0546907747

© 2018 by Natalie Lahav. Proudly created with Wix.com