מה זה אומר ״חיבור לגוף״?!


שאלו אותי השבוע, מה הייתה נקודת המפנה שלי, הרגע הזה שהכל השתנה אצלי, הרגע שהבנתי והפכתי את החיים שלי. אצלי זה לא ממש היה רגע, אלא יותר תקופה והבנה אחת בסיסית שהובילה אותי לכאן - אני לא מחוברת לגוף שלי. מה זה בכלל אומר, להיות ״מחובר״ לגוף שלי? כי אם זה משהו כזה של רוחניקים ששרים על כל מיני חיבורים קוסמיים, זה פחות בשבילי. אני יותר ריאלית, פרקטית, מעשית מה שנקרא. אז מה זה חיבור לגוף?! מה זה אומר?! היה בי תסכול גדול, כי לא הצלחתי אפילו להבין מה זה אומר חיבור לגוף, זה היה נשמע לי כמו שטות אחת גדולה שספורטאים אוהבים להטיף לעצלנים. חיבור לגוף, ברור שאני מחוברת לגוף, אני חיה בתוכו!!! לא?

אז זהו, שמרוב שלא היה לי חיבור לגוף, לא הצלחתי להבין מה זה אומר. הייתי כל הזמן בראש - למדתי, חקרתי, התבוננתי, עשיתי דמיון מודרך, מדיטציות שעות על גבי שעות, עשיתי מלא ריפוי רגשי ועדיין, לא הרגשתי את תחושת האושר הזו שכל המורים הגדולים חדברים עליה. לא הבנתי מה אני מפספספת, עד שהבנתי. ככה זה, אנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא יודעים. ביוגה לא למדתי להיות גמישה, לעשות תנוחות מוזרות או לרחף באוויר, סך הכל למדתי לנשום, ולשים לב לתחושה של הנשימה בגוף. לשים לב לכאבים, לראות איך הם מרגישים במקום להתנגד להם ישר, להיכנז לתוך הכאב הפיזי, כדי להגיע לכאב האמיתי, הרגשי ולהתמודד איתו, לטוב ולרע.



ביוגה למדתי לנשום, כי למרות שזו פעולה אוטומטית, אנחנו לוקחים אותה כמובן מאליו כשהיא למעשה הכלי הכי מדויק להגיע לנוכחות בכאן ועכשיו. הנשימה, היא הביטוי הפיזי המובהק ביותר שקורה אך ורק, ברגע הזה. הנשימה לא יכולה לקרות באף מימד אחר של זמן, חוץ מהרגע הזה. כשאנחנו מרחפים למחשבות, אנחנו באופן אוטומטי מפסיקים לשים לב לנשימה ולכן, מדובר באינדיקטור נהדר לרמת הנוכחות שלי; אם אני מקשיב ושם לב לנשימה, אני נוכח ברגע הזה, בגוף ואם לא שמתי לב לנשימה, סימן שברחתי למחשבות.

ברגע הזה, לא צריך לשפוט או לבקר את עצמינו אלא פשוט להפנות את תשובת ליבנו חזרה לנשימה, בעידוד הומוריסטי, קליל וחמוד, כמו שהיינו אומרים לילד קטן ״חמוד! המחשבות הזה נחמדות, אבל בוא נפנה רק לרגע את תשומת הלב שלנו חזרה לנשימה. כל הכבוד!״. זה נשמע אולי מפגר אבל זה לא. הילד או ילדה שבנו לא מפגרים בכלל!! הם כנראה יותר רגישין מאיתנו בהרבה והם רק רוצים קצת תשומת לב ואהבה. זה הכל.