איך ריפאתי את הדיכאון שלי בלי רופא או תרופות


אני רוצה לספר קצת על הסיפור שלי, בעיקר כי התחלתי לכתוב לפני יותר מחמש שנים ואני יוצאת מנקודת הנחה שרוב האנשים שעוקבים אחריי היום, לא יודעים עליי יותר מידי. כשמתחילים מההתחלה של סיפור, לפעמים קשה להגיד בדיוק באיזו נקודה הסיפור מתחיל. נולדתי לפני 34 שנים בלונדון ומאז, מתתי ונולדתי מחדש עוד פעמים רבות. הסיפור שלי התחיל ונגמר כבר כל כך הרבה פעמים, שאני לא באמת זוכרת את הסיפור במלואו. על השנתיים האחרונות אוכל לספר קצת יותר, כי שם קרו השינויים הגדולים.


הגעתי לגיל 30 כשאני סובלת מתסמינים רבים של הדור שלי, הדור שלא מצליח למצוא את עצמו ועדיין מבלה במסיבות ועושה סמים לקראת אמצע שנות השלושים לחייהם. הייתי בדיכאון, החיים נראו לי מיותרים וחסרי משמעות ולא הבנתי למה אני כאן ומה אני אמורה לעשות בזמן הזה. האם אני אמורה להרוויח מלא כסף? אולי כל מה שחשוב זה להתחתן ולהביא ילדים? או שמה שחשוב זה המסר שלי והיכולת שלי לשנות לאנשים שסביבי את החיים? לא היה לי מושג! עבדתי בעבודה שלא אהבתי, לא עשיתי ספורט בכלל, אכלתי אוכל מזיק לגוף, שנאתי את עצמי מבפנים ולא הצלחתי לנהל קשר אחד אוהב וכנה עם אדם אחר.


היו לי חרדות איומות בנוגע למצב הכלכלי שלי, איך אני אסגור את החודש, איך הגעתי לכזה מינוס. כל הזמן הרגשתי שאין לי כסף ושהבנק רודף אחריי ורוצה לעקל לי את החיים. לא הייתי מסופקת משום דבר שהיה לי, תמיד רציתי עוד בידיעה שלא משנה עוד כמה יהיה לי, זה כנראה לא מה שיעשה אותי מאושרת. הייתי קונה כדי לקנות ולהרגיש אהבה, הייתי קונה שטויות, והרבה. מילאתי את הבית שלי בחפצים חסרי ערך בזמן שחשבון הבנק שלי הגדיל את הערך שלו על הלחץ היומיומי שלי. החרדות והדיכאון באו לידי ביטוי במחשבות אובססיביות בלתי פוסקות שהפריעו לי 24 שעות ביממה, מנעו ממני לישון כמו שצריך והרסו לי את החיים במובנים רבים.



אני לפני שלוש שנים


בנוסף, חייתי במצב מתמיד של פחד, קורבנות. לא דיברתי בקול ליד אנשים וכל הזמן חשבתי שאני לא קשורה. הרגשתי כל הזמן שהעולם תוקף אותי. היית