אני רוצה לספר קצת על הסיפור שלי, בעיקר כי התחלתי לכתוב לפני יותר מחמש שנים ואני יוצאת מנקודת הנחה שרוב האנשים שעוקבים אחריי היום, לא יודעים עליי יותר מידי. כשמתחילים מההתחלה של סיפור, לפעמים קשה להגיד בדיוק באיזו נקודה הסיפור מתחיל. נולדתי לפני 34 שנים בלונדון ומאז, מתתי ונולדתי מחדש עוד פעמים רבות. הסיפור שלי התחיל ונגמר כבר כל כך הרבה פעמים, שאני לא באמת זוכרת את הסיפור במלואו. על השנתיים האחרונות אוכל לספר קצת יותר, כי שם קרו השינויים הגדולים.
הגעתי לגיל 30 כשאני סובלת מתסמינים רבים של הדור שלי, הדור שלא מצליח למצוא את עצמו ועדיין מבלה במסיבות ועושה סמים לקראת אמצע שנות השלושים לחייהם. הייתי בדיכאון, החיים נראו לי מיותרים וחסרי משמעות ולא הבנתי למה אני כאן ומה אני אמורה לעשות בזמן הזה. האם אני אמורה להרוויח מלא כסף? אולי כל מה שחשוב זה להתחתן ולהביא ילדים? או שמה שחשוב זה המסר שלי והיכולת שלי לשנות לאנשים שסביבי את החיים? לא היה לי מושג! עבדתי בעבודה שלא אהבתי, לא עשיתי ספורט בכלל, אכלתי אוכל מזיק לגוף, שנאתי את עצמי מבפנים ולא הצלחתי לנהל קשר אחד אוהב וכנה עם אדם אחר.
היו לי חרדות איומות בנוגע למצב הכלכלי שלי, איך אני אסגור את החודש, איך הגעתי לכזה מינוס. כל הזמן הרגשתי שאין לי כסף ושהבנק רודף אחריי ורוצה לעקל לי את החיים. לא הייתי מסופקת משום דבר שהיה לי, תמיד רציתי עוד בידיעה שלא משנה עוד כמה יהיה לי, זה כנראה לא מה שיעשה אותי מאושרת. הייתי קונה כדי לקנות ולהרגיש אהבה, הייתי קונה שטויות, והרבה. מילאתי את הבית שלי בחפצים חסרי ערך בזמן שחשבון הבנק שלי הגדיל את הערך שלו על הלחץ היומיומי שלי. החרדות והדיכאון באו לידי ביטוי במחשבות אובססיביות בלתי פוסקות שהפריעו לי 24 שעות ביממה, מנעו ממני לישון כמו שצריך והרסו לי את החיים במובנים רבים.
בנוסף, חייתי במצב מתמיד של פחד, קורבנות. לא דיברתי בקול ליד אנשים וכל הזמן חשבתי שאני לא קשורה. הרגשתי כל הזמן שהעולם תוקף אותי. הייתי בפארנויות מתמידות על אנשים אחרים, איך הם מסתכלים עליי או מה הם חושבים עליי, הייתי בטוחה שאנשים לא באמת רוצים לבלות איתי אלא שהם נחמדים אלי כי אין להם ברירה. הייתה לי ידיעה שקשה לי לאהוב אותי, אני קשה, שרוטה, הזויה, לא נורמלית, לא נורמטיבית, משהו לא בסדר אצלי. ענן אפור גדול שהה מעל לראש שלי בכל שעה נתונה, והזכיר לי עד כמה החיים שלי בזבל. הייתי כל הזמן בריבים עם המשפחה שלי וכל פעם שראיתי אותם, זה היה דרך העיניים של אותה הנטלי בת 14 שממש לא אוהבת אותם או רוצה לסלוח להם.
יצאתי עם גבר אחרי גבר וכל אחד מהם התנהג אליי כמו חרא, כי אני התנהגתי לעצמי כמו חרא. אני רק יודעת את זה היום כי הבנתי, שכל מה שמחוצה לי, הוא רק שיקוף שלי מה שיושב בתוכי, מאחר והמציאות היא סובייקטיבית וכל אחד חווה אותה מנקודת הראייה שלו, ושלו בלבד. לכן, לא יכול להיות שמה שראיתי מחוצה לי קשור אליי, כל מה שאני רואה זה השתקפות של המחשבות שיש לי בתוכי. לכן, כשהתנהגתי לעצמי לא יפה, גם הרשיתי למעשה לגברים להתייחס אליי לא יפה.
לא אהבתי את עצמי, אז למה שמישהו יצליח לאהוב אותי? לא אהבתי את הגוף שלי, לא הערכתי אותו בכלל והייתי בנתק מוחלט ממנו, לכן גם היה לי קל לתת את הגוף שלי לגברים בקלות. אם את לא מחוברת למשהו, יותר קל לך למסור אותו הלאה לאחרים מבלי לשאת בתוצאות. לא נתתי לגוף שלי אהבה ולכן, רוב הגברים שהייתי איתם גם לא נתנו לגוף שלי אהבה. אם אני לא יודעת להביא את עצמי לאורגזמה, הם בטח לא יידעו איך והייתי כל כך מנותקת מהגוף שלי שזה בכלל לא היה משהו שחשבתי לעשות.
בקיצור, הייתי במצב לא משהו בכלל, מבפנים בעיקר, וזה שיקף על כל התחומים בחיים שלי, מהדברים הכי קטנים ועד לדברים הענקיים. לא ידעתי מה לעשות וטיפול לא היה אופציה. מעולם לא הלכתי לפסיכולוג, למדתי פסיכולוגיה קצת באוניברסיטה ולא באמת חשבתי שזה שמישהו לומד כמה שנים להיות פסיכולוג, הופך אותו למטפל טוב. אבל כן הגעתי למטפלת, הילרית, מישהי שעזרה לי להחזיר את עצמי לחיים בפעם הראשונה בחיי הבוגרים. עשיתי אצלה סדנה של 10 מפגשים בהם עושים עבודה פנימית מעמיקה, והחיים שלי לאט לאט התחילו להשתנות. התחלתי סוף סוף להתייחס לילדה הקטנה שבתוכי, שבמשך שנים התחננה לתשומת לב ואני, התעלמתי ממנה.
אותה הילדה שגדלה אצל הורים נכים רגשית שלא ידעו לתת לה את מה שהיא צריכה, כמו רוב ההורים אני מניחה. אותה הילדה שצברה בתוכה כעס למשך שנים על גבי שנים, אותה הילדה שלא ראו אותה, שנטשו אותה, זנחו אותה, התעללו בה, הכאיבו לה. אותה הילדה שבתוכי, צברה במזך הזמן, את כל הכאבי והטראומות שלה שהתאספו אחד על גבי השני ויצרו שכבות עבות ומגנות סביב הלב שלי. כשהתחלתי להתייחס אליה ולתת לה אהבה, התחלתי את תהליך הריפוי האמיתי שלי.
כבר למדתי מדיטציה בגיל 16 ותרגלתי הרבה, אבל אצל המורה הזו למדתי להשתמש במדיטציה ככלי לריפוי והתחלתי בזכותה לשלב שוב את המדיטציה ביום יום שלי, זה עשה את כל ההבדל. היא גם הסבירה לי איך המערכת האנרגטית עובדת בגוף, איך נוצרים חסימות רגשיות בגוף ואיך לשחרר אותם בעזרת תהליכים אליכמאים, כלומר להפוך זיכרון לא טוב, לזיכרון טוב ולהתמיר את האנרגיה שהיא משדרת לגוף שלנו מאנרגיה שלילית והרסנית לאנרגיה של אהבה. אחרי שסיימתי את הסדנה, המשכתי ללמוד אצלה למשך עוד שנה שלמה כדי ללמוד איך לטפל באחרים ולהעביר הלאה את כל מה שהיא לימדה אותי. אבל לא משנה כמה למדתי אצלה, לא הרגשתי שאני חיה בנוכחות ביום יום שלי, לא ידעתי איך להביא את כל מה שלמדתי ממנה, לתוך חיי היום יום שלי.
ואז הגעתי למורה הבא שלי, נימו סאן. התחלתי לתרגל אצלו יוגה בעירום כמה חודשים אחרי הסדנה אצל אמנדה, ואצלו למדתי לקחת את כל מה שלמדתי על המערכת האנרגטית בגוף, ולהוריד אותו לתוך הגוף שלי כלומר, ממש לחיות את זה! כל מה שהוא לימד אותי, השלים את מה שידעתי עד אז. עברתי ואני עדיין עוברת איתו תהליכים רגשיים מטורפים, שלא הייתי יכולה לעבור עם אף אחד חוץ מאיתו ואני מודה על כך יום מחדש. מתוך העבודה שעשיתי איתו ביוגה ובאופן פרטני, חידדתי את העבודה שאני עושה עם אנשים והיום אני מתמקדת במפגשים אישיים אחד על אחד עם אנשים שרוצים לעבור תהליכים תודעתיים ולשנות את החיים שלהם לטובה.
חידדתי גם את העבודה שלי עם נשים. עד שעבדתי איתו, חשבתי שאני מדריכה אותן לחוות אורגזמה ואגינלית. עבדתי עם מורה אחרת בנושא למשך כמה חודשים והתבלבלתי כבר בין הדברים שהיא מנסה לעשות לבין הדברים שאני רוצה לעשות. הוא הזכיר לי שאני לא מדריכת אורגזמות כמוה, כי אני לא היא, ועזר לי לכוון את התדר שלי מחדש. היום אני יודעת איך ללמד אישה לחיות חיים של עונג ולחוות סקס אורגזמי ללא קושי או מאמץ, בתוך הידיעה שזו המתנה הכי גדולה שהגוף שלה יכול לתת לה, חוץ מיצירת חיים חדשים בתוכות כמובן.
נכנסת פנימה, אל תוך מעמקי נשמתי, לילדה הקטנה והחמודה שבתוכי, התמודדתי עם כל השדים שליף הקטנים והגדולים, פתחתי את כל הדלתות הנעולות, ארגזים חבויים ונפגשתי בקרבות שונים ומשונים מול כל הדברים שהיו חבויים אצלי בצללים כדי לצאת מזה חזקה יותר, אוהבת יותר, מאושרת יותר. כל אחד ואחת יכולים לעשות את הדרך הזו. צריך התמדה, רצון להשתנות וסבלנות אבל בעזרת מדיטציה והדרכה ממישהו כמוני (או ממני), אני מאמינה שכל אדם יכול לשנות את החיים שלו לחיוב ולחיות חיים של עונג. זה לא קל, ואין ספק שמדובר בדרך ארוכה, מפחידה ולא הכי חברותית אבל זה שווה כל רגע בשביל להגיע למקום בו אני יודעת שאפשר להגיע אליו, כי אני בעצמי כבר נמצאת שם - מצב של אושר, עונג מתמיד והרבה הרבה אהבה לעצמי ולאחרים.
הגעתי מהמצב שתיארתי לכם בהתחלה, של דיכאון, חרדות ומחשבות אובססיביות להיום, מצב בו אני עובדת במה שאני אוהבת, יש לי אנשים בחיים שלי שאני אוהבת ומעריכה ושהופכים אותי מידי יום לאדם טוב ואוהב יותר. אני גרה בבית שאני אוהבת עם כלבה שאני אוהבת וכשאני מסתכלת על החיים שלי מהצד, הם דבש. לפני שנתיים שקלתי לעזוב את העולם הזה כי לא ראיתי יותר טעם לחיות והיום, אני טועמת מחדש את מטעמי החיים ומתענגת על כל רגע! דרך נימו גם גיליתי את עיקרון העונג ואני עובדת עליו היום עם אנשים. זה מתקשר, גם לעולם האימון והפסיכולוגיה החיובית וביסודו, מונח העיקרון שאני, לא רוצה לעשות שום דבר בחיים שלי שלא עושה לי טוב. זה עיקרון פשוט שאפשר להטמיע בכל תחום ותחום בחיים וזה בדיוק מה שאני עוזרת לאנשים לעשות.
אני מודה על הדרך שעברתי בחיים עד היום. אני יודעת שאם הדרך לא הייתה כל כך קשה ומייגעת, לא הייתי עושה כנראה את מה שאני עושה היום או חיה את החיים שאני חיה היום, אני יודעת שבזכות כל הסיפורים הקשים, התחזקתי, החכמתי וצברתי את הכלים כדי שהיום, אוכל לעזור לאנשים אחרים להתגבר מעל למכשולים שלהם. אני מודה על כל הקשיים, כי בזכותם הבנתי את הייעוד האמיתי בחיים שלי ואני מודה לכל המורים שהיו לי בדרך, שעזרו לי לראות את האור שבתוכי ושהובילו אותי אל הדרך שהייתי הכי נכונה עבורי.
בבלוג החדש שלי אספר קצת יותר על הדרך שעברתי, על המעי הרגיז, שנוצר כי אגרתי למשך כל השנים את כל הרגשות שלי מבפנים, ושכבר אין לי, על המיגרנות התוקפות שהזכירו לי כל הזמן כמה אני לא מחוברת לעצמי, שכבר שכחתי שהיו, על כאבי המחזור המשתקים שייצגו את הניתוק שהיה לי מהגוף הפיזי-מיני שלי, שהיום כמעט ולא קיימים, על כפות הרגליים השטוחות שלי שהראו לי עד כמה אני לא מחוברת לאדמה, שהיום כבר בריאות וחזקות, על הפטריות הואגינליות החוזרות ונשנות שישבו על חסימות רגשיות מול גברים ועוד.
אשתף תובנות שהגעתי אליהם במהלך הדברך ועוד כמה טיפים מועילים לחיים מאושרים ואורגזמיים יותר, כי מאמינה שלכולנו יש את הפוטנציאל חממש את מלוא הפוטנציאל שלנו, כולל הפונציאל המיני שלנו. זה רק תלוי בנו, כמה רצון יש לנו לעשות שינוי בחיים שלנו לטובה וכמה אמיצים אנחנו כדי לצאת לדרך הזו.