ללמוד לקבל אהבה, בלי אשמה.


וואו, ככל שאני מנקה יותר כאב, כך רמת הדיוק מול עצמי עולה. אני כבר לא יכולה להבליג ולהתעלם מהמחשבות הקטנות והערסיות שרצות לי בראש מידי פעם. היום המחשבה הייתה ״דיי!!! נמאס לי שכל הזמן מקנאים בי, נמאס לי להקטין את עצמי כדי שאנשים אחרים ירגישו יותר טוב, נמאס לי להתבייש לבקש אהבה, רק כדי לא לגרום למישהו אחר לקנא או להתבאס.״


כתבתי על זה פוסט בעבר, ולמרות שאני אחרי חצי שנה של נקיונות בתחום הקנאה, השוואתיות וערך עצמי, אני מכבדת את זה שעוד יש שם מה לנקות. אני לא נותנת לאגו שלי לשכנע אותי ש״כבר עבדתי על זה״. כי....אוקיי חמודה, אולי עבדת על זה אבל אם זה צף שוב, יש עוד מה לנקות. שיט, נכון.





משהו הטריד אותי הבוקר יחד עם כאב ראש שדפק לי בעורף....אז נשמתי, נכנסתי פנימה וראיתי זכרון מהילדות, או כמה זכרונות בהם אני צריכה בכל פעם מחדש, לוותר לאחיות שלי על יחס ותשומת לב.... כי אני הגדולה יותר, הבוגרת יותר, כי אני גם ככה יותר יפה אז תני לה את זה, כי יש לי לב ענק וחמלה מפה ועד הודעה חדשה ואני אוכל להתמודד עם זה, היא לא.


וויתרתי על תשומת הלב ובאיזשהו מקום,

על לקבל אהבה.....

כי אני הבוגרת

כי אני יכולה להסתדר בלי

כי אני יכולה להבין

ולא לקחת אישית כמו ילדה קטנה.