קמליה בתמימותה

ערב ערב עברה מעל תא המעצר שחלונותיו פנו לרחובות אלכסנדריה היפה. האנס הביט בה בשקיקה וחיכה לטקס הקבוע שייחד את מערכת היחסים המעוותת בינהם.

היא זכרה איך נפגשו, כשעבר בפתחי הגימנסיה ושאל בצרפתית לשמה, רצה אף לדעת את דתה ואותה.

קמליה התרגשה למראה הגרמני הגבוה יפה התואר, ותמימותה הובילה אותה עיוורת.





בליל המעצר כבר ידעה, והוא אותה. זכה לטעום את מימייה ואת הנוזלים שיצאו מגופה הנערץ, היא נהנתה לתת לו את החום שבתוכה, ושנאה את הרגע בו הבינה שים-סוף יפריד ביניהם, וגם שנאה של חיות פרא. האנס היה חלק מאותן חיות, כי נולד והתגייס לשירותם.

קמליה כפרח שרק נבט, הבינה. שהרס, שנאה ומיאוס שולטים בעולם. היא רק רצתה לשלוט בה ובו. אך לא! גם לא לאהוב.