כתבה: ענבר, שם בדוי
יחסי שליטה החלו אי שם באלכסנדריה הרחוקה, עוד בתקופה שהנאצים טיילו חופשיים ומלאי גאווה. היא היתה בגילי, צעירה שופעת ויפה. המיניות זעקה מתוכה. בבית כלום! אפס, רק חטפה וקיבלה זאת בהכנעה. עד שעלתה ארצה. עליה רצופה קשיים, אך היא המשיכה לספר את הסיפור ולחלום על אהבה.
בגיל 70, פגשה אותם. שתי אהבות מלאות תשוקה: האחד מוכר נעליים מדופלם. יום יום ביקרה אותו, כשנעל את דלת החנות, הסיר את נעלה והחל לבצע את המוטל עליו, הוא סגד לה כפי שאיש לא סגד לה מעולם. העביר את לשונו בין אצבעות רגליה הארוכות, ליטף את קרסולה היפה והציץ בין רגליה. יום-יום. השני חיכה לה פעם בחודש, בחדר הרופא, ביקש ממנה להסיר את מיטב מחלצותיה, ותמיד דרש ממנה, תורידי הכל! היא הגיבה מיד ודריכותה הורגשה בחדרו. התיישבה על כסא הגניקולוג והתענגה בזמן שפקד עליה להניע את ישבנה ולמחוץ את זוג שדיה התפוחים. התמימה, השקטה, הטובה שלא הזיקה לאיש, חזרה על עקבותיה לבדידותה הרועמת בביתה שברמת אביב. שמחה, ענוגה ומאוד פוריה!
המשך יבוא.......
על הסופרת - ענבר
״אני מתקיימת בעולם השליטה כמתחלפת, העולם הזה מספק לי בריחה מהמציאות, בו אני חוברת לעולם הפנטזיה ושם מגשימה את עצמי על הקצוות, פעם במקום החלש מאוד ופעם במקום החזק, הקצוות מעוררים אותי מאוד ומספקים לי את תחושת היצירה הפנימית של האני שרוצה לפרוץ החוצה.
כחלק מהמסע האישי שלי התחברתי לדמות של סבתי, היא חיה חיים קשים מאוד, אך זכורים לי הסיפורים המעוררים שלה, תמיד הפלגתי בדמיון והקצנתי כל סיפור, עד שהתחלתי לממש את הסיפורים שלה במציאות שלי, עם שמה - קמילה (שמי השני בעולם השליטה).״
Comentários