קמילה לגבירה



קמילה נהנית מאוד ממקומה הנחות, הנמוך, זה שהופך אותה ללא כלום ומאפשר לה חופש בחירה. לעיתים היא שואלת על מהות הבחירה – האם בחרה להישאר פשוטה? ובכלל - מהי אותה פשטות שמתקיימת בחיים המסעירים שנלווים לקושי? החיים בבית היו קשים, אך הצורך למימוש עצמי עודד את התחושה ששררה בביתה, שעליה לצאת למסע הרחק, ללמוד בגימנסיה שפות רבות ובהמשך להשתלם בבית ספר מקצועי לתופרות מצטיינות - זה היה עתידה, תופרת מדופלמת. אך היא בחרה להתחבר ולהתבגר לאיטה.


העיסוק במחטים ריגש  אותה, אלה סימנו עבורה את גבולות הגוף שלה ושל הגבירה. הוראות גזירת הבד, תפירתו המדויקת של המשי העדין ומגע המחט שנגע בשגוג בעור הגבירה בעת המדידה, הם שקידמו את סקרנותה בנוגע לקצוות הרדיקליים המהפכניים שמתקיימים בה ביחד ובה לחוד.







"הלבישי אותי!" – ציוותה על קמילה, וזו נדרכה כשהבחינה בחולשת הגבירה כלפיה. קמילה ידעה שהיא התופרת המועדפת מבין כלל התופרות שהיו "כלום" בעיני הגבירה הנערצת. מוכשרות ממנה, חריפות ממנה ובעלות קווי אופי ומתאר נאים משלה, אילו הגבירה שיכלה לדרוש אחרת מלבדה, בחרה בקמילה - המשונה, המתריסה וזו שנראית תמימה וחלושה.


למשמע הדרישה, קמילה נשארה אפאטית, בעלת חיוך קטן ומתנשא שהשתרבב בין שתפיה בורוד בהיר ועורה הלבן והסמוק לא הצליח להסתיר את התרגשותה הפנימית. קמילה מיד נגעה ברגלה, לעיתים אף רצתה לחפון עורה הזוהר בשלל אצבעותיה ולחוש את עוצמת הכאב שתוכל להעניק לה, לגבירה. מחשבות על המחט שרצתה לנעוץ בה, רק את קצהו! כמהה להאזין לאנחת הכאב שיהדהד בחדרי ליבה הרוטט למגע.


בכל שבוע היה עליה להיות מדויקת מאוד, על מנת להתאים את הבגד לגבירה הנעלה, לאשת החברה הגבוהה זו שהעסיקה מספר תופרות ואת קמילה. המשיכה לשאול למשמעות הבחירה בה, התמימה, השקטה וזו שחושבת יותר מידי, זו לעיתים נראית כמסורבלת בתנועותיה וזו המתריסה ששואפת לעדינות שאינה מתקיימת בה במציאות. כל אלה מתנגדים, רובצים על ליבה ותבונתה של קמילה – הניגודים. אלה עוררו את עניין הגבירה, זו שלא חסר לה מאום, מלבד קמילה אחת אמיתית. זו התשובה שלה.




קמילה פינטזה על הגבירה במהלך שיעורי התפירה של הפרופסורה שדמתה לה מאוד, זו עברה לידה עם מקל ארוך בידה וסרגל בדים קשור סביב צווארה. היא דמיינה כל העת, כיצד הגבירה כורכת את הסרגל סביב צווארה, קושרת ומקימה אותה משולחנה עד כדי ערפול, ואז בעזרת המקל הארוך מצליפה בישבנה עד ישארו סימנים לעיני כל, או עד תיאלץ לתפור אותם בסומק רב ומעט שרף אלוורה לבל ישימו לב לקושי שלה לשבת. היא אהבה לדמיין את אותו כאב שנבע מאהבה, הערצה וסגידה לאשה.


הפרופסורה שעוררה עוד זכרון ביום שמשי - חמסין. קמילה שלבשה שמלה קצרה מן המותר, עוררה את זעמה של הפרופסורה שכעסה על המראה הלא מכובד ללימודי הנשים. אז שוב עלתה בראשה מחשבה על העונש שרצתה לקבל מן הגבירה! עם האביזרים הנוספים שעמדו לרשותה, אולם בסופו של יום, חושך עטף את אלכסנדריה, וקמילה נאלצה לחזור לבדידות של בביתה. בודדה נכנסה לחדרה, ארבעה קירות וארומת קפה שגלש מתוך פ'ינגן שבמטבחה ועורר את הצורך להיות בתוך השקט של הלבד ולהעלים מרעש מחשבותיה וכאב הקושי.




תעקבו אחרי הבלוג......

natashalahav@gmail.com 054-6907747 

אשמח לשמוע ממך!

עקבו אחריי כדי לא לפספס שום דבר!!!

  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon
  • Facebook Social Icon

לפניות עסקיות

natashalahav@gmail.com

0546907747

© 2018 by Natalie Lahav. Proudly created with Wix.com