קמילה לגבירה



קמילה נהנית מאוד ממקומה הנחות, הנמוך, זה שהופך אותה ללא כלום ומאפשר לה חופש בחירה. לעיתים היא שואלת על מהות הבחירה – האם בחרה להישאר פשוטה? ובכלל - מהי אותה פשטות שמתקיימת בחיים המסעירים שנלווים לקושי? החיים בבית היו קשים, אך הצורך למימוש עצמי עודד את התחושה ששררה בביתה, שעליה לצאת למסע הרחק, ללמוד בגימנסיה שפות רבות ובהמשך להשתלם בבית ספר מקצועי לתופרות מצטיינות - זה היה עתידה, תופרת מדופלמת. אך היא בחרה להתחבר ולהתבגר לאיטה.


העיסוק במחטים ריגש  אותה, אלה סימנו עבורה את גבולות הגוף שלה ושל הגבירה. הוראות גזירת הבד, תפירתו המדויקת של המשי העדין ומגע המחט שנגע בשגוג בעור הגבירה בעת המדידה, הם שקידמו את סקרנותה בנוגע לקצוות הרדיקליים המהפכניים שמתקיימים בה ביחד ובה לחוד.







"הלבישי אותי!" – ציוותה על קמילה, וזו נדרכה כשהבחינה בחולשת הגבירה כלפיה. קמילה ידעה שהיא התופרת המועדפת מבין כלל התופרות שהיו "כלום" בעיני הגבירה הנערצת. מוכשרות ממנה, חריפות ממנה ובעלות קווי אופי ומתאר נאים משלה, אילו הגבירה שיכלה לדרוש אחרת מלבדה, בחרה בקמילה - המשונה, המתריסה וזו שנראית תמימה וחלושה.