לנהל שיחה עם עצמי זה לא פשוט, אבל מרפא


לא פשוט כל הסיפור הזה, של העבודה העצמית-תודעתית הזו. אני מרגישה שמתקיימת בתוכי מלחמה בין טוב לרע, כשלמעשה, זו לא מלחמה בכלל אלא דו שיח פעיל שלא היה שם מאז ילדותי. אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות על ההתנהגות שלי, על המחשבות ורגשות שלי, שמעולם לא שאלתי ואני לא ממש נהנית מלשמוע את התשובות הכנות, שהסתתרו עד לא מזמן מתחת לבלטות של המיינד שלי. החיים עצמם הם אלה שמאלצים אותי להתמודד עם עצמי בכל פעם מחדש. מאחר והבנתי את התובנה הכי בסיסית שבעיניי יש להבין בחיים האלה, והיא שכל מה שקיים בעולם שמחוצה לי הוא רק שיקוף, של מה שיש בתוכי. זה משפט שלא האמנתי לו רוב חיי, לא היה נראה לי הגיוני שאני באמת משפיעה על העולם החיצוני, הרי הוא פשוט שם, ככה, כמו שהוא ואני רק רואה אותו! לא?





לא.


האמת היא, שממש לא.


העולם החיצוני לי הוא אשלייה


אני לומדת בכל יום יותר ויותר, כמה העולם החיצוני לי הוא אשלייה, לא אמיתי, לא באמת קיים, ורוב מה שאני חווה בתור ״החיים״, קורה בראש שלי בלבד. הרי הכל זה עניין של פרספקטיבה, אנחנו מתבוננים על העולם דרך משקפיים בצבע פילטר מסוים שנצבע במשך השנים הראשונות לחיינו. כל מה שאנחנו רואים, שומעים, טועמים, חווים, מרגישים….. הם שיקופים ישירים של העולם הפנימי שבנו. זה תהליך טבעי של פירוש הסביבה ואנחנו עושים את זה בכל רגע כדי לשרוד.


כדי להבי