עירום ככלי להעלאת התודעה


בעולם הדיכוטומי המבולבל שאנחנו חיים בו, אני יכולה להבין את הבלבול בנוגע למה שאני עושה ובפרט, בנוגע ליוגה בעירום שאני מתרגלת ומדברת עליו והקשר אליו לעבודה שלי. מצד אחד, תמיד הייתי פרובוקטיבית; דיברתי על סקס וצעקתי את המילה ״ואגינה״ בקולי קולות לכל מי שרק רצה לשמוע, וזה הצד שייצא בעיקר החוצה לעולם, ומצד שני אני ילדה קטנה, חמודה, רגישה ועדינה שחוקרת את עולם המדיטציה והתעוררות תודעתית מאז שאני זוכרת את עצמי. חייתי שנים רבות רבות בפיצול - מבחוץ, הייתי נטלי להב, כותבת ומדברת על סקס, מעלה תמונות עירום ומושכת אש מכל כיוון אפשר ומצד שני, בחיים האמיתיים שלי, הייתי נטלי להב החמודה, קצת עצובה, מאוד שבורה רגשית שרק מחפשת אהבה, אישור ושייכות.


תמיד חשבתי שמדובר בשתי דמויות מנוגדות - המינית והקדושה, עד שגיליתי ולמדתי יותר ויותר על טנטרה. כשאני מדברת על טנטרה, אני פחות מתכוונת לעיסוי עם האפי אנדינג אלא יותר על עבודה שמשלבת את התודעה, מדיטציה, רוח, רגשות ביחד עם עבודה על הגוף, בין היתר גם הגוף המיני והאנרגיה המינית בפרט. כשגיליתי את הטנטרה לפני שנתיים בערך, בסדנה שבמקרה הזמינו אותי לסקר, הרגשתי שהגעתי לנחלה! סוף סוף אוכל לשלב את האהבה שלי למיניות ולעבודה תודעתית בצורה מושלמת. אבל גם הטנטרה לא ממש התאימה לי, כי ההתעסקות שם היא בעיקר בגוף ועם כל הכבוד לגוף שלנו, ויש לי הרבה כבוד אליו, זה הרגיש לי כמו חלק מהעניין אבל עדיין משהו היה חסר לי מבחינה תודעתית-רוחנית-רגשית.





ואז, גיליתי את נימו והיוגה בעירום. עד אז, בלימודי הבודהיזם שלי, תמיד עשיתי המון עבודה תודעתית אבל יחד עם שיח סביב התנזרות מינית, ומה שכן שמעתי על טנטרה היה בעיקר על אורגיות והרבה עבודה פיזית מינית עם הגוף ולא ממש מצאתי את המקום שלי באף אחד מהם עד שהגעתי ליוגה בעירום שמשלב בין שניהם, מבחינתי. היוגה הוא החלק הפיזי, החיבור לגוף, לנשימה, העבודה המשותפת יחד עם הגוף במקום נגד הגוף או למרות הגוף. העבודה עם התחושימהⓒ, כלומר התחושה של הנשימה בגוף היא זו שהביאה להתעוררת האמיתית אצלי. העירום, הוא הוא חלק אינטגרלי בתרגול, והוא נועד בעיניי, להחזיר אותנו לתום, שממנו כולנו הגענו.