נמאס לי מהבריונות ברשת, הגיע הזמן שניפרד


כל פוסט שאני מעלה בזמן האחרון מעלה בי תסכול נוראי, ואני מבינה איך הגעתי למצב הזה. 


התחלתי לכתוב ברחבי הרשת לפני יותר משבע שנים, אולי אפילו יותר. כשהתחלתי, הייתי בחורה צעירה בשחיפשה את עצמה, כעסה על העולם וכתבה הרבה על סקס. משם התחלתי לעבור תהליך ולכעוס קצת פחות, נכנסתי בעצמי פול פאוור בעצמה במשך שנה שלמ ובסוף, שגילתי את הגוף שלי, הייעוד שלי, המקום שלי ואת עצמי מחדש. 

עברתי חתיכת מסע, אבל הדך לא תמיד הייתה יפה. הרבה פעמים חשפתי דברים אישיים שלא הייתי צריכה לחשוף, ברוב הפעמים לא הבינו אותי נכון למרות שבעצם אני הייתי זו שלא הבינה את עצמה. אספתי שובל של עוקבים מגוונים ברחבי הרשתות החברתיות; הרבה גברים חרמנים שהתלהבו מתנות העירום שלי (למרות שאני העליתי אותם בכלל כשחרור שלי מהדיכוי ושנאה עצמיים שהשתחררתי מהם סוף סוף), גברים שאוהבים לדבר על סקס, פמיניסטיות, נשים מכל רחבי הארץ עם דעות שונות ומגוונות ועוד כל מיני אנשים שהצטרפו במהלך הזמן. 


אני אוהבת את כל מי שעוקב אחריי, אבל אני מרגישה שאני לא כנה אתכם וזה בא לידי ביטוי בתסכול שחוזר על עצמו, בכל פעם שאני מעלה פוסט. אני מרגישה שהשתניתי, והאינטרנט לא באמת נותן לי לעבור את השינוי הזה עד הסוף, אז אני יוצאת בהצהרה דרמטית. אני, נטלי להב, מבקשת מכם לקרוא את הפוסט הזה, ולעשות לי אנפרנד או unfollow  בסוף אם הדבר מרגיש לכם נכון.