מה המראה שלך אומר עליך?


היום מישהו, חבר, אמר לי שאיכפת לי יותר מידי מהמראה שלי. בהתחלה, זה ממש העליב אותי אבל אחרי שהתבוננתי בזה הבנתי שזה רק בגלל שיש בזה אמת.


המראה החיצוני וההתעסקות איתו זה פצע מאוד עמוק אצלי, כמו להרבה נשים אחרות. בילדות, לא התעסקתי במראה בכלל כי גדלתי אצל אימא שהיה לה יותר חשוב מהמראה החיצוני שלה מלהיות אימא טובה, לפעמים. אז לא עסקתי בזה בכלל, ואז החבר הראשון שלי סיפר לי שבשכבה שלי, כולם מדברים על זה שיש לי שפם. הייתי בשוק, לא הייתי מודעת לדבר הזה שקוראים לו שפם עד לאותו הרגע וכעסתי על אימא שלי שלא דאגה לספר לי או לעשות לי שפם. באותו היום ביקשתי שתעשה לי ובאתי אליה פעם בשבוע מיוזמתי, ממש לא רציתי להיות הבחורה עם השפם!!!





אחרי זה, דאגתי יותר למראה שלי אבל זה רק הביא לי צרות. בתיכון פתאום צמחו לי השדיים, השקעתי במראה והבנים לא הפסיקו לתת לי תשומת לב. חלקם כדי לאהוב אותי אבל רובם, כדי להתחרמן איתי שזה בעצם גם סוג של לאהוב, אבל סוג אחר. עם הזמן למדתי שהמראה שלי יכול להשיג לי אהבה, ולמרות שהאהבה הזו הייתה מותנית בכך שאעשה איתם דברים מיניים ולמרות שהיא לא הייתה אהבה באמת, הייתי קבצנית והסתפקתי בזה.


אחרי שהלב שלי נשבר אינספור פעמים על ידי החברה שחייתי בה ושהענישה אותי על המראה ועל ההתנהגות המינית שלי, חזרתי להיות טום בוי, לנעול נעלי סניקרס ולא לשים זין על איך שאני נראית. באופן מפתיע, זה גם משך אליי תשומת לב גברי, אבל קצת שונה. הייתי בת 19 ומשכתי תשומת לב מגברים בני 30, הם ראו אותי כבלורה הצעירה שלא שמה זין על העולם ולא מתעסקת במראה שלה כמו כל שאר הנשים, וזה הדליק אותם.


זה היה כמובן שקר, הרי ברור שהיה לי איכפת מאיך שאני נראית, פשוט כל כך התאכזבתי עד אז מהשפעת המראה שלי על הגברים ושילמתי מחיר חברתי כל כך גבוה, שלא רציתי להתעסק במראה שלי, אז זנחתי. ההזנחה נראתה להם מגניבה והם המשיכו לבוא, ואני המשכתי להסתפק באהבה הקבצנית מבוססת מראה שידעתי שלא תחזיק לאורך זמן.


ואז הכרתי מישהו, התאהבתי ומשהו התרכך בי. נהייתי יותר עדינה, נשית אפשר לומר.... אולי אפילו יותר מידי נשית. הבחור שהתאהבתי בו היה מאוד מיני, והוא הדגיש את האהבה שלו סביב המראה שלי. התחלתי ללכת עם חזיות פושאפ, כי זה הדליק אותו. התלבשתי פתאום יותר חשוף, סקסי... בעיקר כדי לגרות אותו, להשאיר אותו מעוניין כל הזמן ולמנוע את העזיבה שלו למישהי אחרת, כוסית יותר. התחלתי להתאפר, להתעסק בשיער, לנעול נעלי עקב, חזיות פושאפ, טייצים תמודים, מחשופים עמוקים... הפכתי את עצמי לשפנפנץ פלייבוי וזה עבד!! הוא נשאר..... עד שהבפנים שלי התחיל לזלוג החוצה ופתאום זה לא התאים לו, העומקים של התודעה והרגש שלי היו לו משעממים מידי ואפילו המראה שלי לא הספיק כדי שיישאר.





חזרתי לתל אביב, שבורת לב, לא אכלתי כמעט חצי שנה והורדתי 10 קילו, התחלתי לעבוד בחיי הלילה של תל אביב ושם, המדים הלא רשמיים הם ״לבוש סקסי וחושפני״, זה טוב לטיפים. שוב המראה שלי היה בפרונט, שוב גברים התייחסו אל הגוף שלי יותר מאשר אליי. וזרמתי, במשך חמש שנים הייתי שיכורה, שטחית, התעסקתי במראה שלי, בבגדים שלי, בקעקועים וקישוטים, תמיש היה עליי איפור, במיוחד שחור בעיניים ותמיד הייתי חייבת להיראות מעולה. תמיד, גם כשאני יורדת לטיול עם הכלבה, בחיים לא יצאתי מהבית בלי חזייה או איפור.


אחרי שהתחלתי טיפול רגשי באלכימיה, התחלתי לשים לב לבגדים שלי - כמעט לגמרי שחורים, חשופים, צמודים, התלבשתי כמו חשפנית בדימוס וכאב לי כל הזמן מהחזיות פושאפ. העיניים שלי היו שחורות מרוב שבמשך שנים לא טרחתי לנקות את האיפור מהם. ככל שהתבוננתי יותר פנימה, והתקרבתי יותר ויותר למקום שאני אוהבת את עצמי, המראה החיצוני שלי התחיל להשתנות; התאפרתי פחות, התחלתי ללבוש יותר צבעים בהירים, המראה של התעדן כי הבנתי כמה כאב היה בתוכי עד אז, שיצא החוצה בין היתר גם במראה המעט ״פצוע״ שלי.


ואז התחלתי לתרגל יוגה בעירום, ודברים המשיכו להשתנות. הפסקתי ללכת עם חזיות פושאפ, הבנתי שאני לא רוצה למשוך גברים רק בגלל המראה שלי, עברתי לגוזיות ומשם פשוט הפסקתי ללכת עם חזיות בכלל. הפסקתי גם לקחת גלולות והציצי של קטנו והתחלתי לאהוב אותם קטנים וחמודים. זרקתי את כל התחתונים שלא היו נוחים לי, את כל הבגדים שכבר לא הרגשתי קשורים אליי ועם הזמן, הפסקתי לשים איפור בכלל. לא ראיתי את עצמי בלי איפור 15 שנה בערך אבל היום, אני לא מסוגלת לראות את עצמי עם.





היום אני זורקת על עצמי את מה שהכי בא לי ללבוש באותו היום, גם אם זה לא יפה או נראה הכי קשור, הדבר היחיד שאני דואגת לסדר זה את השיער כי גם איתו יש לי עוד דרך רגשית לעשות, אבל אני כמעט ולא לוקחת בחשבון את דעתם של אחרים כשאני מתארגנת ומדהים לי.


מה שהכי חשוב לי היום זה שיהיה לי נוח שאני ארגיש טוב עם עצמי שלי יהיה נעים וכיף לפעמים אני לובשת מחשוף גדול לפעמים בכלל לא אני מתבלשת לפי מצב הרוח שלי והמראה הכללי שלי בהתאם המגננות לאט לאט יורדות אני יותר מבינה כמה יש לי לתת לעולם מעבר למראה שלי אני יודעת שמי שיתאהב בי זה יהיה בגלל מי שאני ולא בגלל איך שאני נראית והתובנה הזו מדהימה משנה חיים עזבו את כמויות הכספים שחסכתי במקום לקנות עוד בגדים, איפור, נעליים אני חוסכת לדברים שחשובים לי באמת


אז כן אני אישה חמודה ורגישה ואני מתעסקת במראה שלי, לפעמים. אבל אני כבר לא עושה את זה בשבליכם בשביל לחרמן, להדליק או תשומת הלב וגם לא בשביל שיאהבו אותי. אני מתעסקת בו כדי שלי יהיה טוב, שאני ארגיש טוב עם עצמי

וברור שאת לא חייבת לעשות את מה שאני עשיתי כדי להגיע לזה שכל אחת תעשה מה שנוח לה אם את אוהבת ללכת עם חזיה, תלכי! רק אולי תבדקי מול עצמך למה, וףאם התשובה מוצאת חן בעיניך, מצוין!

אבל אם לא, אם זה מחוסר ביטחון או ערך עצמי נמוך, שווה להיכנס פנימה ולהביא לשם קצת אור ואהבה.

ובנוגע לחבר שאמר לי את זה, הוא צדק!! אני באמת מתעסקת במראה שלי אבל כשהתבוננתי בזה הבנתי שזה כבר לא ממקום של כאב או פחד אלא ממקום של אהבה לעצמי ואני לא מתנצלת על זה לרגע.

תודה שיש סביבי אנשים שמשקפים לי את עצמי ושמביאים עוד ועוד אור לחיי.




natashalahav@gmail.com 054-6907747 

אשמח לשמוע ממך!

עקבו אחריי כדי לא לפספס שום דבר!!!

  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon
  • Facebook Social Icon

לפניות עסקיות

natashalahav@gmail.com

0546907747

© 2018 by Natalie Lahav. Proudly created with Wix.com