האם באמת אפשר לרפא את הגוף באמצעות כוח המחשבה?


אני חושבת שהתובנה הכי גדולה בחיי הייתה שאני חיה בתוך גוף פיזי ושלמיינד ולרגשות שלי, יש השלכה ישירה על הגוף שלי, בריאותו ורמת שביעות רצונו. צפיתי בסופ״ש האחרון בסרטונים רבים, המדברים על הילינג והיכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לרפט את עצמו. מנטאק צ'יא למשל, מורה רוחני סיני/תאילנדי מדבר בסרטונים רבים ביו טיוב, על החיבור הישיר והעמוק בין התודעה, נשמה ועולם הרגשי שלנו לבין הגוף הפיזי שלנו ובריאותו. בנוסף ראיתי סרט מדהים בשם "Heal" שכולו מדבר על היכולת שלנו לרפא את עצמינו (גם ממלחות כמו סרטן) באמצעות כוח המחשבה ואנרגיה חיובית, כלומר אהבה לעצמינו ללא תנאי, סבלנות, חמלה וקבלה.


זה מדהים, כי אני מאוד סקפטית. רוב חיי הסתקרנתי מתורות רוחניות אך בו זמנית, ברחתי מהם כמו מאש. מחצית מהזמן הם נשמעו לי כמו האנשים הכי הגיוניים בעולם אבל במחצית השנייה מהזמן, חשבתי שהם מטורללים לחלוטין. איך יכול להיות שמחשבות שלי משפיעות על הגוף שלי?! זה לא היה נשמע לי הגיוני בעליל, והתנגדתי לזה במשך שנים רבות. אף פעם לא ממש האמנתי באלוהים, הדת היהודית לא סקרנה אותי אפילו בקצת ולא ממש האמנתי בשום דבר, הייתי ממש אתאיסטית ויכולתי להרצות על זה אם הייתי צריכה, אבל בו זמנית, תמיד היה מקום בלב שלי שאמר לי שיש עוד משהו מעבר לכל זה.





לא התחברתי לכל הדיבור הרוחני הזה, אבל סבלתי מבעיות פיזיולוגיות שהרופאים לא ממש מצאו להם סיבה או פתרון, החיים שלי ממש לא היו במקום שרציתי שהם יהיו ואני הייתי בבאסה מתמשכת, סוג של דיכאון שמסווה על ידי אישה שנראתה מהצד כמתפקדת אבל מבפנים, נרקבת לאט לאט מבפנים. הייתי האויב הכי גדול של עצמי במשך שנים רבות, שמתי לעצמי רגל פעם אחרי פעם, הכשלתי את עצמי בכוונה כדי לא להיות אף פעם מאושרת באמת. לא האמנתי שמגיע לי לחוות אושר, שמחה, אהבה, בעיקר כי בשנים הראשונות לחיי, לא חוויתי אהבה ללא תאני מההורים שלי, ובמשך כל חיי כעסתי עליהם על כך.