אני רוצה להתחיל את הפוסט הזה בלהגיד שאני לא כותבת אותו כדי להאשים אף אחד. החיים שהיו לי היו מבורכים בדברים טובים, השגחה עליונה והמון ניסים ועליהם אני מודה לאלוהים כל יום.
הגעתי לעולם הזה להורים נכים רגשית. לא הרגשתי אהבה כשגדלתי. לא קיבלתי חיבוקים או נשיקות, לא אמרו לי שאוהבים אותי, לא דיברו איתי כשהייתי ילדה רעה ולא הסבירו לי למה צועקים עליי או מרביצים לי. חוויתי התעללות רגשית קשה מצד אבא שלי כבר מגיל צעיר. אימא שלי תמיד תירצה אותו ואמרה שהוא אבא ממש טוב לתינוקות, אבל ברגע שהם מתחילים לדבר, נגמרת לו הסבלנות.
החוסר בדמויות הוריות אוהבות ותומכות ליווה אותי כל החיים. למזלי, הייתי מאז ומעולם ילדה פיקחית, נשמה זקנה שחייתה בתוך ילדה קטנה ותמיד היו לי שיחות עם אלוהים, תמיד היה לי שיח פנימי בריא ומודע ויחד עם האינטליגניציה הגבוהה שבאתי איתה לעולם, שרדתי ולא רק זה, אפילו פרחתי! אני מאמינה שבזכות כל החוסרים שהיו לי בילדות, הגעתי לעשות את מה שאני עושה היום, שזה לעזור לאנשים אחרים להתמודד עם שיט דומה, וכל הודעת ״תודה״ שאני מקבלת מרגשת אותי עד דמעות.
לאחרונה אני עוסקת עם עצמי בכל מה שקשור לזוגיות ומערכות יחסים מול גברים, ואני רואה דפוסים רבים שחוזרים אצלי, שיושבים על כאב עמוק עוד מהעשור הראשון לחיי. אני בעיקר רואה את הכמיהה העמוקה שיש בי לדמות אב, מישהו שילמד אותי כי הוא אוהב אותי, כי איכפת לו ממני וכי הוא מאמין בי ורוצה לעזור לי להתקדם בחיים. גבר שייראה אותי, שיבין את האור הגדול שבי, מישהו שיתמוך וידריך. אני מבינה את זה היום, אבל במהלך החיים לא באמת הבנתי את הכמיהה , לא הערכתי את החוסר הגדול שהאבא הנעלם שלי השאיר אצלי בלב ופעלתי מתוך הכאב.
אני מסתכלת אחורה על העבר הרומנטי שלי, ואני רואה שבין השורות, תמיד חיפשתי גבר שגדול ממני, שמבין משהו בחיים האלה, שיתמוך בי וירצה להיות דמות אב בחיים שלי. זו גם הסיבה שרוב מערכות היחסים שלי קרסו, זו הייתה דרישה או ציפייה לא ריאלית להפיל על גבר שהוא לא באמת אבא שלי אבל זה בכל זאת קרה, שוב ושוב.
אם לא הייתי במערכת יחסים עם גבר כזה או אחר, עשיתי סקס עם גברים שונים וגם שם, חיפשתי למעשה.... אהבה. אני לא חושבת שאי פעם עשיתי סקס רק מתוך חרמנות בלתי נשלטת, תמיד מתחת לפני השטח היה רצון להרגיש אהובה, רצויה, שייכת, טובה. בעצם, גם במערכות היחסים שהיו לי עשיתי איתם סקס כדי להרגיש אהובה. אני חושבת שהרבה נשים עושות סקס מאותה הסיבה, לא כי הן חרמניות ולא יכולות לשלוט על עצמן, אלא כי הן מחפשות את אותה האהבה הגברית שהן גם לא קיבלו בילדות.
חשבתי לאורך השנים, שהבעיה היא במיניות, שאני צריכה להתחבר לגוף שלי ולחרמנות שלי מחדש כדי לעשות סקס ממקום שרוצה לחוות עונג פיזי מיני, וזה נכון אבל התעלמתי מהצד הרגשי וזה הרס אותי. הגעתי למצב שאני עושה סקס עם גברים מרצון לחקור את המיניות שלי ולספק את החרמנות , אבל המשכתי לצאת עם גברים שעשו לי בסופו של דבר, יותר רע מטוב. מכל מיני סיבות אחרות, פחות ממקום של לרצות ויותר ממקום של סקרנות אבל הכאב ששכן בליבי, נשאר שם והמשיך לגדול עם כל גבר שעבר אצלי במיטה.
כן, הייתי צריכה להתקרב ולגלות שוב את המיניות הנשית שלי, אבל היא עדיין הייתה ילדית ותמימה כי עדיין הייתה בי ילדה קטנה וחמודה שרצתה שיאהבו אותה. הפנטזיה הייתה שיום אחד אכיר גבר, נתאהב ונהיה זוג ואז סוף סוף, יהיה לי את האהבה הגברית שכל כך רציתי... הגיעו מערכות יחסים, וגיליתי שהגברים שאני פוגשת יותר פצועים רגשית ממני, גם הם מחפשים אימא שתאהב אותם ותגיד להם שהם ילדים טובים, שהם בסדר, שהם אהובים. מצאתי את עצמי בתפקיד האימא, אוהבת, מחבקת, מלטפת אבל מבפנים, מתפללת ליום שהם יוכלו לתת לי בחזרה את האהבה הזו שאני נותנת להם..... זה לא קרה.
אני מבינה היום שהכאב שהניע אותי לפעולה כל השנים, שייך לילדה שבי, החלום הזה שיום אחד אמצא את האבא המושלם שיאהב אותי, יימשך אליי ואולי על הדרך גם ידאג לי בעולם החומרי הפך עם השנים לפנטזיה לא ממומשת והפנטזיה הפכה לתקווה שאני תולה עליה את כל האושר העתידי שלי..... ״יום אחד כשאכיר אותו הוא יציל אותי והכל יהיה בסדר״. היום, כשאני כבר כמעט בת 35 ועושה ריפוי רגשי עם נימו (המדהים שעבד איתי המון על ריפוי כאבי האב שלי) ועם עצמי ברמה היומיומית, אני מתחילה לראות ולהבין את האמת..... המקום היחיד בו אוכל למצוא את האהבה הזו, היא בתוכי. רק אני יכולה לאהוב את עצמי ללא תנאי, רק אני יכולה להיות לעצמי האבא שמעולם לא היה לי. אני משחררת את כל הגברים מהמעמסה שהיא אני! מצאתי את מה שחיפשתי כל השנים האלה בחוץ, בתוכי.
במפגשים שאני עושה, אני הרבה פעמים צריכה להסביר לגברים שנשים לרוב לא עושות סקס כי הן חרמניות או כי הן רוצות להגיע לאורגזמה, רובנו עושות סקס כי אנחנו רוצות להרגיש את האהבה הזו שלא ניתנה לנו בילדות, האהבה הגברית הלא מתפשרת, שתזכיר לנו שאנחנו בסדר, טובות, ראויות לאהבה. הריפוי האמיתי עבורי, היה כשריפאתי את הילדה שבתוכי, כשהסברתי לה שזה לא אשמתה שאבא שלה לא אהב אותה כמו שצריך, הוא לא ידע איך, גם אותו לא ממש אהבו כשהוא גדל. הסברתי לה גם שכל חוויה בחיים היא שיעור וכל אדם שאני פוגשת הוא מורה, ושהנשמה שלי בחרה לבוא להורים האלה כדי ללמוד את השיעור החשוב הזה על אהבה כדי שבהמשך.... אוכל לעזור לאחרים עם אותה הבעיה.
אני לא מתבאסת על הילדות שלי, להיפך, אני מודה לה כי בזכותה אני מי שאני היום. אני לא מצפה יותר למצוא אבא מחליף בחוץ, אני מבינה שזה לא רעיון מציאותי ושלכל אחד מאיתנו יש כאבים ועניינים לרפא בתוכנו. אני רק מזכירה לעצמי לאהוב את מי שאני כל יום יותר ויותר, אני מדברת עם אלוהים כל בוקר ומזכירה לעצמי כמה הוא אוהב אותי ודואג לי ושהכל בידיו, אני מתמסרת לחיים האלה בלב פתוח, רצון ללמוד ואני בעיקר נושמת, כדי להיות נוכחת, כדי לחשוב פחות, כדי לא לחפור לעצמי במוח, אני מרגישה את הנשימה דרך הגוף שלי, פותחת חסימות רגשיות בגוף ובנשמה וכל יום מבינה את החיים האלה ואת עצמי, קצת יותר.
למידע על סשנים אישיים איתי שלחו לי מייל ואעביר לכם פרטים באהבה גדולה!
עירום רגשי, מיניות רגשית, אימון אישי-הווייתי, נשימות ומדיטציה
אוהבת
נוטלה