עשיתי הכל כדי שהוא יישאר איתי וזה שבר אותי


כשהייתי בת 19, עזבתי את הארץ וטסתי לעבוד בעגלות בארצות הברית. הייתי מרוששת אחרי שבזבזתי אלפי שקלים בחודש על בגדים ואלכוהול ונסעתי לעשות את הכריסטמס באמריקה, בתקווה לעשות הרבה כסף ולכסות את החובות שלי, כמה שיותר מהר. לא סיפרתי לאף אחד שאני נוסעת, לא היה לי ממש למי לספר, ההורים שלי לא היו ממש בתמונה ורוב החברות שלי כבר היו בצבא. אני לא התגייסתי, שחררו אותי כי הייתי בעייתית, בקושי שרדתי את התיכון והסיבה היחידה שיש לי תעודת בגרות היא המחנכת שלי שהייתה מעירה אותי לבגרויות. כל המורים שנאו אותי וממש לא היה בא לי להעביר את האנריגה הזו לצבא ההגנה לישראל, לטובתם.


אז טסתי, לבד, לאנשים שאני לא מכירה, למדינה שאני לא מכירה, לעבודה שלא ידעתי עליה דבר, בלי הכנה מוקדמת. מהיום שהתקשרתי לבחור שהעגלות היו שלו עברו 3 ימים עד שנחתתי בשיקגו. אבל בעיר הרוחות לא ממש הלך לי מבחינת מכירות, אז העבירו אותי לקליבלנד, שם הצלחתי לעשות הרבה יותר כסף ושם, גם הכרתי את הגבר שלימים, יהפוך לגבר שעשה ממני אישה תלותית, קורבנית ונטושה, או שגרם לי לעשות מעצמי כזו אישה.





בהתחלה זה התחיל כקשר קליל של מין ושיחות מעניינות, אבל אחרי הכריסטמס מצאתי את עצמי בבעיה - לא היה לי לאן ללכת. ידעתי, שהדרך היחידה שהם ישאירו אותי איתם, וייקחו אותי לאן שהם נוסעים, היא אם אני אהיה בת הזוג שלו, ולמרות שהוא היה גדול ממני ב-11 שנים, עשיתי הכל כדי שיהיה לו חשוב מספיק לקחת אותי איתם, כולל סקס מתי שהוא רוצה, קלילות דעת, חשיבה שקרית בהתאם לקו המחשבה שלו ולמעשה, ביטלתי את עצמי לחלוטין, רק כדי שהוא יאהב אותי וייקח אותי איתו אחרי הכריסטמס. היה לי כל כך רע, אבל שכנעתי את עצמי שאני עושה את זה כדי שיהיה לי איפה להיות.