מתי כשמשהו רע שקורה לי בחיים, זה מראה לכאב המודחק שיש בתוכי ומתי זה שיעור בלשים גבולות ואיך אפשר להבדיל ביניהם?!
חלקינו, (ומי שעוסק בריפוי ועבודה פנימית) כבר הבין שהאנרגיה שלנו (כלומר מצב הרוח והנפש שלנו), מזמנת לחיים שלנו את המציאות שאנחנו חווים ביום יום כולל את האנשים שאנחנו פוגשים והחוויות שאנחנו עוברים.
וזה הכל טוב ויפה כשבאמת מבינים איך זה עובד אבל....מה לגבי הדברים או האנשים שאני פוגשת ביום יום ושבחוויה שלי, פוגעים בי או מתנהגים בצורה פוגענית כלפיי?
האם גם שם, אני אמורה פשוט להכיל אותו ולראות את המראה שזה נותן לי, או שאולי אני בכלל צריכה לשים לזה גבול ולא לסבול את זה יותר?
לפעמים מרגיש שבעולם הרוח של העבודה הפנימית, יש דיבור גבוה ומואר על מצבים כאלה (תראה איפה זה שלך, מה זה משקף אצלך, למה זה מדויק) למרות שבפועל, אנחנו לפעמים נאלצים להתמודד מול התנהגות שהיא פשוט אלימה ומגעיל.
אז מתי זה נכון לשים גבול ברור ומתי זה מראה ושיעור פנימי עבורנו, איך יודעים את ההבדל ומה הדרך הכי נכונה לפעול במצבים כאלה. כדי שאוכל להתחבר ולהכיר את עצמי יותר טוב דרך החוויות של היום יום ולא ליפול לתדר קורבני כשמישהו קצת לא נחמד אליי....?!
עם תרגול יומיומי של מדיטציה והתבוננות שמתחזקת עם הזמן, נוכל לראות שכל מה שקורה לנו הוא שיעור, לפעמים השיעור זה להכיל בחמלה ולפעמים השיעור זה לשים גבולות ולהתמודד עם כל האשמה שצפה. בדרך כלל זה שילוב של שניהם.
אין תשובה אחת נכונה 🤷🏻♀️ אבל מתוך השאלה עצמה, כולי נוכל להבין ולהעמיק בעבודה הזו מול עצמינו ולקחת מזה את מה שעוזר לנו בדרך ההתפתחות שלנו וזהו פלא גדול בהחלט 💜🙏🏻
תשלחו לי מייל אם אתם רוצים לבוא למפגש אישי של ריפוי רגשי, עבודה פנימית ומדיטציה או להצטרף לקבוצת תרגול השבועית שקורית כל רביעי בערב אצלי בפלורנטין.